KennethJam KennethJamUK הדליק/ה נר לזכרו ב-13/01/2021: "IRS gets more relief payments out after delays - The IRS said that after initial problems, it is getting more of the second round of relief payments to taxpayers.".
רחלי הדליק/ה נר לזכרו ב-07/02/2017: "לא יודעת מה קרה לי היום, לא מפסיקה לבכות מהבוקר ולראות תמונות שלך, כל כך מתגעגעת אליך שני....".
האזכרה לזכרו של שני יקירנו תתקיים ביום רביעי כ״ט בחשוון 27/11/19 בשעה 16.00, תפילת מנחה. תפילה וסעודה בבית הכנסת שבת אחים.
אזכרה לציון 11 שנים/ משפחה האזכרה לזכרו של שני יקירנו תתקיים ביום רביעי 7.11.2018 כ״ט בחשוון בשעה 16.00, תפילת מנחה. תפילה וסעודה בבית הכנסת שבת אחים.
קפצת לבקר אותי/ רחלי
שני,שלחת לי אות הערב. קרה לי משהו ככ מוזר. ישבתי עם חברה שסיפרה לי על המחלה של בעלה שהחלים דיי מזמן. דיברנו על העובדה שרופאים לפעמים נותנים מידע לחולה שיכול לפגוע לו ברוח וגם לא תמיד הדברים נכונים. סיפרתי לה שהיה לי פעם אהוב שכבר איננו. מישהו שלא חשבתי שאפשר לשבור את רוחו אך התבדתי...לאחר שקצת נכנסתי לסיפור שלך ותיארתי את המקרה התברר שאתה קרוב משפחה של בעלה! כמה הזוי ומשונה...הגוף שלי רעד! מה הסיכוי?! הרגשתי שאתה ממש מנופף לי לשלום כדי שלא אשכח את החיוך היפה שלך. עברככ הרבה זמן אך כל פעם שהמחלה הארורה הזו מתקרבת אלי וליקירי אני נזכרת בך. נזכרת וככ מתגעגעת...
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים שספר כל נמש חרש ובחול נרדם - מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?
אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי הימים היחפים של בנימינה - כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר.
"היורה ירד מחר הבט בלבנה" "איך היה יבול הענבים השנה?" "היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה", "ובלילה תתכסו כי תהיה צינה."
אני רוצה לחזור...
ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טוב אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב. לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.
אני רוצה לחזור...
מה קרה לילד שנרדם בחול החם שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?
הודעה חשובה/ משפחה
האזכרה לציון 9 שנים מאז פטירתו של שני האהוב תערך ביום רביעי הקרוב 30/11/16 בשעה 16.00 בבית הכנסת שבת אחים.
שירים שמזכירים ויזכירו סיפור חיים שלם/ מיטל
Shani: http://www.youtube.com/playlist?list=PL2A5VEwXhFoXyhU9EZ_KOSnpeVAMZKNef
הני אחי/ מיטל
אמא סיפרה לי שכשהייתי קטנה הייתי קוראת לך הרבה 'הני' ושקינאת בי כשנולדתי. והדבר היחיד שרציתי זה לחבק אותך ולשחק איתך כמו ששיחקנו כשהיינו קטנים. שני ילדי הסנדוויץ של המשפחה, אלו שלא קטנים ולא גדולים אלו שמחפשים מקום. אז אני מצאתי סוג של מקום כשאתה איתי כל הזמן, מגדלור מכוון. ובקרוב אתחיל לטפל באנשים כמוך, כאלו שמחפשים מקום בעולם. אולי להם אצליח לעזור ואצליח גם להפרד. רק ממך לעולם לא אוכל. אוהבת אותך.
we think about you/ Nadine family zrh
Here are some lines i have wrote 7 years ago after summer. We think about you. " Beth Shemesh : the first step of our journey. This city of the sun housed in each of its corners the kid’s first steps; their first pacifiers and their first falls. Endless hours playing and having fun bathed in the heat. Time flies without really moving. There always starts our holydays. On the 1st of Kislev, the month of presents, of light and of miracles, our sun set in the “House of the Sun”. Our bright city fell over to the dark. Time froze. Sun is still overwhelming. Does it knock us out because we are watching out for your specter? Are our throats dry because of the heat or because of having cried too much? Where are our roads, where are our paths if you are not here to welcome us anymore? Where are our memories without you? Worried, fragile and quiet, we drew near your house, which you chose it to be your last resting place. And behind the door where streamed the abundance, we hit your vacuum. Empty are the walls, empty is your “hima” ’s look, empty without you, without your presence, without our sun who had learnt our language to better connect with us. The reassuring soldier who sat Abigaël down upon his knees and posed while smiling next to Yoël, drunk with admiration when he was dancing upon his shoulders. Noemie’s friendly look toward this wonderful kid we saw becoming an integer man, who will eventually live on our darkened hearts, in this house full of your vacuums, deafening of your silence, where the laughs have extinguished."
הודעה חשובה/ משפחה
האזכרה לציון 8 שנים מאז פטירתו של שני האהוב תערך ביום רביעי הקרוב 11.11.15 בשעה 16.00 בבית הכנסת שבת אחים.
שיר שהייתי רוצה שתשיר לי.../ מיטל (אחות)
https://youtu.be/zQjzQb5EnwA
מכתב לך (מתוך יומנה של אמא)/ אמא
שני שלי,
חלפו כבר שבע שנים ואמא מתגעגעת כל כך. שבע שנים של סבל . שני, הלכת לי בשנת שמיטה. זמן היום הולדת שלך ואיני יודעת אם לציין יום הולדת או אזכרה. ביום ההולדת שלך בתאריך העברי, הלכתי לבית העלמין. אמרת לי בשנה האחרונה שאתה רוצה לחגוג רק בתאריך העברי ולא בלועזי. אז כך צריך. אני זוכרת שעשיתי לך יום הולדת בתאריך העברי, הלכנו כל המשפחה למסעדה, וקניתי לך הרבה מתנות אבל לצערי לא הספקת ללבוש . אתה הלכת, אבל המתנות נותרו בבית. אני גם זוכרת שאמרת לי "אמא אני לא רוצה יותר מתנות" לא כל כך הבנתי מה אתה אומר לי, חשבתי אולי אתה לא אוהב את הטעם שלי, ולכן הבאתי לך כסף במקום, שתקנה מה שאתה אוהב. עכשיו אני מבינה למה אמרת...אתה כן אוהב את הטעם שלי, אני יודעת בדיוק מה אתה אוהב, אני אמא שלך ואמא תמיד יודעת מה הילד שלה אוהב. אבל כנראה שיש דברים שאין עליהם שליטה, כמו זה שלא רצית יותר לחיות, וזה קשה חיים שלי. אני בטוחה שבאותו הרגע שכחת את אמא כי אם היית נזכר הכל היה טוב. הנפש שלך הייתה עדינה, ואני חשבתי שאתה חזק. בזה אמא טעתה. כל הזמן אמרתי לך שאם אתה מאושר וטוב לך אז טוב לי, אבל במקרה הזה קשה לי ולא קל וזה במילה קטנה, אני נכה מבפנים אבל אף אחד לא רואה את הנכות שלי ואני מתמודדת כל יום עם משהו קשה מדי. ולי קשה לחיות עם הקושי הזה. והנה מגיעה האזכרה ויום ההולדת שלך ואני לא יודעת מה לכתוב לך – ברכה או ללכת לבית העלמין. כולם אומרים שמי שהולך הוא צדיק ובזה אין לי ספק. לא עשית רע בחיים, אתה עניו וצנוע, עם נשמה טהורה כשל תינוק שנולד. אין לי ספק שאתה בגן עדן. קשה לי עם מה שעשית אבל אני לא רוצה לשפוט אותך. אני רק חושבת על הסבל שלך, ועל כך שחבל שלא סיפרת לי הכל, ואני תמיד אמרתי לך שזאת לא בושה לבקש ולקבל עזרה.
רציתי לספר לך שאבא יצא לפנסיה, וקשה לו כי אתה מכיר את אבא הוא איש של עבודה ואוהב להביא כסף שאף פעם לא יחסר. גם אני כבר הרבה זמן לא עובדת וגם לי זה קשה להיות כל היום בבית ואני לא יכולה לעבוד בכל עבודה בגלל הנכות שלי ביד. מזל שיש לי את הנכדות המקסימות שגורמות לי לחייך וצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה והחיים יותר חזקים. אבא אומר שגדולתו של אדם היא להאמין בבורא עולם גם כשרע לך ולא רק שטוב.
אני לא יודעת מה לעשות כדי לראות אותך, לפחות בחלום. אני מתגעגעת כל כך אבל מה שאני יכולה לעשות זה לראות רק את התמונה שלך וזה קשה לי כל כך. לראות בחור יפה וחתיך כזה. לחשוב שאני לא יכולה כבר לחבק אותך ולנשק אותך. אני יכולה רק לראות את התמונה. משהו כל כך קשה נפל עליי באמצע החיים שלי, בסה"כ הייתי בת 52 ואתה היית רק בן 26. אני כבר לא בת 52 אבל אתה נשארת בן 26. להבדיל אני מתפללת לבורא עולם שיתן מזל לעופר, מיטל ורחלי, חיים טובים, מזל גדול והצלחה בכל ושאשמח בהם, אני רוצה שקט עד כמה שאפשר כי אין לי כוחות יותר לעמוד בשום מבחן. מתפללת שבורא עולם יתן בשורות טובות כי מגיע לנו, לי ולאבא, שלא עשינו רע מעולם.
חודש נובמבר זה החודש שגם נולדת וגם נפלת. כואב לי שאני הולכת עם אבא לסופר לקנות מצרכים לאזכרה שלך במקום ליום ההולדת שלך. אני צריכה להיות חזקה מברזל ולעמוד כמו גדולה. נשמה שלי, אני משתדלת, אתה כל הזמן איתי בנשמה ואני לא מבינה איך אפשר להמשיך אבל זה כוח מלמעלה. גם קשה לתת לאבא להתמודד עם הכל ואני משתדלת להיות שותפה בכל קניות האזכרה. אני אומרת לעצמי שזה כאילו שאתה בא לסעוד איתנו.
מיום שנולדת תמיד פחדתי עליך מהכל, שמרתי ועטפתי אותך מכל דבר שלא היה בטיחותי. אמרתי לאבא שאפילו כשהיה לך חום כשהיית תינוק ישנתי לידך וכל הזמן היד שלי הייתה עליך כי פחדתי. כשהיית ילד שמרתי עליך בים, כי תמיד אהבת להיכנס למים העמוקים ואני תמיד הייתי איתך ואתה לא היית אוהב את זה. הייתי נכנסת גם כשלא ידעתי לשחות רק כדי לשמור עליך. בסוף כבר לא הייתה לי שליטה, אתה היית בן 26 מה יכולתי לעשות. זה קשה לי בתור אמא לחשוב איך יכול להיות שלאמא שכל הזמן שמרה, קורה מה שקורה. כל הזמן אני שומרת ודואגת שהכל יהיה טוב. אני רוצה להאמין שזה מלמעלה ושזה לא בידי וששום דבר הוא לא מובן מאליו. עם כל זה אני מסתכלת על מה שיש לי וממשיכה כי אין לי ברירה. יש לי נכדות מקסימות שבורא עולם ישמור לי עליהן, הן נותנות לי כוח וגורמות לי לחייך. אבל אף אחד בעולם לא יחליף אותך, אתה בלב שלי כל הזמן... אוהבת אותך, אמא
אזכרה/ משפחה
האזכרה תערך ביום חמישי הקרוב 20.11 בשעה 16.30 תפילת מנחה, בבית הכנסת ׳שבת אחים׳.
דרך/ מיטל
שני שלי, כל כך הרבה דברים עוברים וכל כך הרבה סיפורים לספר, האם אתה יודע? האם אתה מקשיב? לפעמים אני מרגישה מוזר כשאני מדברת אליך מהלב , כאילו אתה באמת איתנו . מבקשת ממך בקשות אך תמיד יש את התחושה הזו בסוף, התחושה המרה שמזכירה לי מציאות. רוצה לספר שחזרנו לבית הזה, לבית היחיד שלך, וכל כך קשה לפעמים להיות בו ,בכל המקומות שאתה היית. לפעמים אני יושבת על המדרגות ונזכרת בשיחה המדהימה שהייתה לנו רגע לפני הסוף. איך שיתפת אותי בחלומות שלך, איך שיתפת סוף סוף בכאב שלך ואני החרשתי ורק דמעות זלגו. שיתפת בחלום שלך ,זה שתהיה בו מאושר , להתחתן ולהביא ילדים, חלום שידעת שלא יתגשם לעולם. וכששאלת מה החלום שלי, אתה יודע מה עניתי... ואיזה מזל שזכיתי לומר לך. ואז ברגעים ספורים הכל נעלם . אני בסלון ואתה לא, אני בשולחן ואתה לא , בחדר שהיה שלך ואתה כבר לא. כל כך הרבה רגעים שהם כעת עמומים ולא ברורים אבל הדמות שלך כל כך חזקה שלפעמים נדמה לי שלא באמת הלכת. לפעמים אני תוהה מדוע הייתי זו שהייתה איתך ביומיים האחרונים, מדוע ראיתי אותך מתפרק ,ודווקא אז התמלאתי תקווה שעוד הכל יסתדר בשבילך כי סוף סוף שיתפת וסוף סוף היית מוכן לשינוי בחיים. מדוע הייתי זו שישנה חדר לידך ושמעה את הנשימות שלך , אלו שהיו מלאות חרדה ופחד , אני ואבא בתמימות חשבנו שאתה פשוט לא מרגיש טוב ולא ידענו איזו תרופה לתת ללב כי הוא זה שבעצם הרגיש רע. אין לי תשובות לשאלות , אבל יש לי תחושה שכל מה שהיה ,בין היתר , היה כדי לכוון אותי. היום אני הולכת בדרך שהלוואי שעוד אספר פה איך בזכותך הגעתי למה שהגעתי. אוהבת ומתגעגעת כל יום
שש שנים/ מיטל (אחות)
" הזכרונות האלה העציבו אותי מאד בעת שכתבתי אותם. שש שנים חלפו מאז הלך ממני ידידי... אני מנסה לתאר אותו כאן, כדי שלא אשכחנו. עצוב לשכוח חבר" (מתוך 'הנסיך הקטן'). נתקלתי בספר לאחרונה, ולא יכולתי שלא לחשוב עליך, נדמה לי לפעמים כאילו אתה 'הנסיך הקטן' שהגיח לחיינו לתקופה ואז נעלמת. אתה אולי זה שלימדת אותי כל כך הרבה על החיים ועל המוות. נכון 'הנסיך הקטן' כביכול מיועד לילדים אך המבוגרים הם אלו שבאמת מבינים. אני כשהייתי אז בת 23 לא ידעתי להכיל ולהבין, היום לצערי התבגרתי בעל כורחי ואני מבינה ומפנימה את ההפסד שבך ואת הסוף המר שעברת, כל מה שחווית וכל מה שאנחנו נאלץ לעבור בלעדייך. כל כך הרבה תובנות יחד עם כל כך הרבה זכרונות, והזיכרון טרי כמו לפני 6 שנים לא מאפשר לי לשכוח. כי הרי איך אפשר לשכוח?! הייתי לי אח וחבר כזה שצחק עליי והציק לי, אח וחבר ששמר עליי והגן עליי , אח וחבר שצחק איתי על דברים, אח וחבר שהבין מה שאפשר להבין גם כשלא מדברים, אח וחבר שתמיד היית שם, גם כשלא ביקשתי. כל כך רציתי להיות שם בשבילך, בעולם הזה שלך, אבל לא הצלחתי, נדמה לי שכבר אז היית בפלנטה אחרת. אני זוכרת שפעם אחת מישהו הטריד אותי בטלפון ואתה בלי לחשוב פעמיים לקחת את הטלפון והשתקת אותו לתמיד. היום מטרידים אותי כל כך הרבה דברים כמו מדוע אינך איתנו ואיך זה שאיבדנו אותך, אך אין קול שישתיק ואין קול שיענה... "שש שנים חלפו מאז, ואני עוד טרם סיפרתי את הסיפור לאיש. חברַי אשר פגשו אותי כאשר חזרתי, שמחו למצוא אותי חי. הייתי עצוב, אבל אמרתי: "אני עייף". מאז התנחמתי מעט. כלומר... לא לחלוטין. אבל ידוע לי שהנסיך הקטן הגיע אל הפלנטה שלו..." אחי וחברי היקר, מקווה שאתה מוצא שם מנוחה. אוהבת אותך
הודעה חשובה/ משפחה
ביום חמישי בתאריך 31/10/13 כז בחשון תהיה האזכרה לזכרו של שני. האזכרה תחל בשעה 16.00 עם תפילת מנחה ותתקיים בבית הכנסת ׳שבת אחים׳ ברחוב עמק הזיתים ליד הבית.
קפצתי לביקור/ ג'סיקה איבגי
שני שלי, לא נכנסתי לאתר שלך ארבע שנים וקצת יותר.... רציתי להתנטרל ממך במעשה טכני כזה או אחר. זה לא עבד... זה הוריד את ההתעסקות בך בביקורים בלתי פוסקים באתר ובמרדף מוחי מתמיד אחר עוד משהו שאכתוב שאולי יתן לאנשים להזדהות... במציאות מעולם לא הלכתי לשום מקום. הגעתי מידי פעם לאזכרות, אתה גם לא עזבת הגעת אליי עם חלומות מעניינים, מסרים ... צפת לי בתחושות ככה פתאום בהליכה ברחוב, או כל פעולה אחרת... רק קפצתי לביקור כרגע ואשמח להקדיש לך שיר שמזכיר לי אותנו. מאוד! http://www.youtube.com/watch?v=DF0zefuJ4Ys
נובמבר/ רחלי (אחותו)
שני היקר,
הבוקר שמעתי שיר מצמרר במיוחד שלא הכרתי, שממש התחברתי אליו,
שיר שמבצע גידי גוב, מילים של אביב גפן ונקרא "נובמבר". אז יש עוד קצת זמן לנובמבר אבל נובמבר זה כבר כל השנה.
